איך ללמד תינוק לקחת מוצץ לבד בלילה

הורים רבים מספרים לי שאחד הקשיים שהם חווים בלילות הוא קימה תדירה לתינוק כדי להכניס מוצץ לפיו. לא פלא שתינוקות מתקשים לעשות זאת בכוחות עצמם – מדובר במיומנות מורכבת למדי, ובשל כך לעיתים ההורים לוקחים על עצמם את התפקיד ואינם מעבירים אותו אל התינוק. את דרכי ההתמודדות תוכלו לקרוא כאן.

לקיחת מוצץ לפה באופן עצמאי מורכבת מסדרת פעולות הכרחיות: על התינוק או התינוקת להבין שהוא רוצה מוצץ, לאחר מכן עליו ליצור קשר עין עם המוצץ, להושיט אליו את ידו, לתפוס אותו, לקרבו לפה ולבסוף להכניס. כדי להצליח בכך, התינוק חייב להיות בשלב התפתחותי מתאים, ולכן המיומנות אינה בת-ביצוע עבור תינוקות צעירים מדי. כל תינוק מתפתח בקצב אחר, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו, אבל בסביבות גיל 5 חודשים התינוק כבר בדרך כלל יכול להתמודד עם המשימה, ולכן זה הזמן להתחיל.

לקיחת מוצץ בשעות היום

לפני שנעבוד עם התינוק על לקיחת המוצץ לפה בלילה, נלמד אותו כיצד לעשות זאת בשעות היום, בזמן שמצב רוחו טוב והוא ערני. מובן שבשלב זה לא נדרוש ממנו לבצע פעילות מסובכת בלילה, כשהוא עייף ומבולבל. 

אני ממליצה ללמד את התינוק לקחת מוצץ בשעות היום כך:

תרגול קשר עין–יד

כדי ליצור בסיס טוב לתחילת הלמידה, עלינו לתרגל עם התינוק מיומנות של לקיחת דברים לכיוון הפה. מיומנות זו דורשת בעצם הושטת היד לחפץ, תפיסתו וקירובו לפה. כדי להניע את המיומנות הזו ולשפר אותה לפני גיל 5 חודשים, עלינו לזמן לו סביבת גירויים מתאימה כדי שיוכל לחקור, להתנסות ולתרגל. כאשר התינוק רוכש את המיומנות, אפשר לעבור לשלב הבא. 

תרגול עם מוצץ

בשלב זה נניח מוצץ על משטח הפעילות או על כף ידנו, כדי שהתינוק ייקח אותו בעצמו. כך הוא מתאמן וחוקר בעצמו. לעיתים יכניס את המוצץ הפוך, לפעמים יכניס את המוצץ ויוציא שוב ושוב: כל זה חיוני ללמידה שלו, ולכן חשוב לאפשר זאת. אסור לנו לשכוח להאמין ביכולתו של התינוק!

כשנרגיש שהתינוק מצליח במשימה בשעות היום, כלומר לוקח את המוצץ לפה בכוחות עצמו בלי קושי מיוחד, נוכל להתקדם לשלב הבא – הלילה.

לקיחת מוצץ בלילה

כעת התינוק מוכן להתחיל ללמוד לקחת מוצץ בלילה באופן עצמאי. הרעיון הבסיסי הוא לעשות זאת בהדרגה ובאופן עקבי. 

שלב ראשון

 ראשית נתרגל את המיומנות במקום ובעיתוי מאתגרים יותר, כלומר במיטה לפני תנומות היום ובתחילת הלילה – כשהוא עדיין ער ואינו מנומנם וישנוני. עיתוי ומקום זה מאפשרים למידה משמעותית הן בשל ערנותו של התינוק והן בשל התרגול במרחב השינה הטבעי. בתחילת הלילה ולפני תנומות היום נניח 3-2 מוצצים בפינה קבועה במיטה בלי לתת לתינוק מוצץ, ונאמר לו מנטרה קבועה: "יש לך כאן מוצצים. אתה יכול לקחת לבד". לאחר מכן נושיט את ידנו ואת ידו כדי לאסוף את המוצץ יחד ולהכניס אותו לפה. חשוב לאפשר לו להיות שותף פעיל בתהליך. אט-אט בעזרת הכוונתנו הוא יתפוס את המוצץ בעצמו, ירכוש את המיומנות ויבין שזה תפקידו גם בהקשר של שינה. אחרי כמה ימים שהתינוק משתף פעולה, אפשר לעבור לשלב הבא. 

בשלב זה במהלך הלילה אי אפשר לדרוש מהתינוק להכניס את המוצץ לפה, אלא האחריות לכך עדיין מוטלת על ההורים. 

שלב שני

בתחילת הלילה נקיש על המזרן בעזרת המוצץ בכל פעם שהתינוק זקוק לו אך אינו לוקח בעצמו. ההקשה היא מעין תזכורת למיקומו הקבוע של המוצץ ולכך שהתינוק מסוגל לקחת אותו. אם הוא בוכה ומתעצבן, נלטף ונחבק אותו, וכשיירגע נאפשר לו לנסות בעצמו בעודנו מקישים בעזרת המוצץ במקום הקבוע.

באמצע הלילה נקל עליו אבל גם נתחיל לדרוש ממנו, כי הוא כבר מסוגל ליותר: נושיט את ידו אל המוצץ ונכניסו יחד לפה (כפי שעשינו בשלב הראשון).

שלב שלישי

בתחילת הלילה ובתנומות היום נאפשר לתינוק לעשות הכול בכוחות עצמו.

באמצע הלילה שוב נדרוש ממנו פחות, ולכן רק נקיש על המזרן (כפי שעשינו בשלב השני). 

שלב רביעי

 במשך כל הלילה והיום נאפשר לתינוק לקחת את המוצץ לפה בעצמו. פירוש הדבר שנתעלם מהמוצץ, כלומר נמשיך להתייחס לתינוק ולרגשותיו באמצעות ליטוף או הרמה, למשל, אבל נסמוך עליו שייקח מוצץ ברגע שיחליט, לא נטריד את עצמנו במחשבות על המוצץ ולא נכניס אותו לפה ביוזמתנו. נתמקד בתינוק ובקושי שהוא חווה בלי קשר למוצץ, כדי לתת לו מענה מדויק.

לסיכום, התהליך שתיארתי כאן של למידה מדורגת, סבלנית ועקבית של שימוש במוצץ מניב פירות מתוקים במיוחד: יותר עצמאות לתינוק ושינה רציפה יותר לנו ההורים. אשמח לסייע ולהדריך אתכם באתגר הזה שבסופו התינוק מצליח לקחת מוצץ בכוחות עצמו אפילו באמצע הלילה. אני מזכירה גם שתמיד, בכל שלב, עם ובלי קשר למוצץ, יש לתת לתינוק מענה – ליטוף, חיבוק, חום ואהבה לפי הצורך. האמינו בתינוקכם – אני מאמינה בכם.